100% גברים

לפני מספר שבועות רצה המקרה ולאחד השיעורים שלי הופיעו רק הגברים שבקבוצה. אני כלל לא חשבתי על זה תוך כדי שיעור, מבחינתי היינו 4 תלמידים ותו לא. אבל אחד מהם ציין זאת בגאווה בתום השיעור: שמת לב שהיה לך שיעור עם 100% גברים??!!" מיתוסים וניפוצם. יוגה זה לא רק לגמישים. יוגה זה לא רק לנשים. יוגה זה לא רק ישיבת לוטוס וזמזום מנטרה... יוגה זה פשוט כלי לחיים! של כל אחד. נזכרתי בזה היום, כשנתקלתי בסרטון בו נראים ה- New York Juants מתמודדים עם העניין הזה ששמו יוגה. מגלים את הקושי בפגישת תנוחות שמאתגרות את הראש לחשוב מחוץ לקופסא. מחוץ למקבץ התנועות המוגבל יחסית שאליו היו רגילים. קושי שמתנגש עם ההרגל שלהם לחשוב את עצמם כחזקים ובעלי יכולת פיזית מעל לממוצע. פתאום הכוח איננו מועיל, פתאום העוצמה התחרותית רק מכ

האתגר: יוגה ב-3 חודשים

הי, את ואתה שם, שכל הזמן רצית לעשות יוגה ולא יצא לך. אליך אני כותבת את הפוסט הזה. אם זה המצב אצלכם, אתם שייכים לקבוצה ממש גדולה של אנשים. אולי זה מפתיע, אבל ממש הרבה אנשים רוצים להתחיל לעשות יוגה. למה? הנה מקבץ לא מייצג של דברים שאנשים אומרים לי: "כי אני חייבת לעשות משהו עם עצמי"; "כי אני מתנוון"; "כי כואב לי הגב"; "כי אני צריכה קצת שקט מכל הסטרס הזה"; "כי שמעתי שזה טוב גם לגוף וגם לנפש, אז זה שתיים במחיר אחד, לא?", ועוד כהנה וכהנה דברים שאנשים אומרים לי. לעצמם. עוד יותר מפתיע (או שלא?) שממש הרבה שאלה שרוצים... לא מתחילים! למה? כי לא יוצא להם. כי הם עסוקים. כי הם לא בטוחים שיצליחו. כי בדיוק היום המסוים והשעה המסוימת של השיעור לא התאימו להם. במילים אחרות: כי נורא קשה לדחוף לתוך החיים הרגל חדש

על אימון בארעיות.

המבנה בר-החלוף הזה, הסוכה - שאנו בונים, מקשטים עם כל הלב, ולבסוף מפרקים. יש בו הזדמנות עבורנו להתאמן בהסתגלות לחיים במערכת בת-חלוף. זהו אחד מיסודות הרעיון של אי-הצמדות. אחד העקרונות המלווים רבות גם את תרגול היוגה: לתרגל את הפעולה בכל מאודנו, ובו-זמנית - לשמור על הרפיה. לשמור על אי-הצמדות, לא לתוצאה ולא למאמץ עצמו. יש אימון מופלא אחר שהדבר מזכיר לי: ישנן קבוצות בודהיסטיות שחלק מהתרגול הרוחני שלהן הוא בניית מנדלה, יפה, מופלאה ומורכבת - כולה עשויה מחול צבעוני. הם עמלים חודשים על גבי חודשים על הכנתה על פני משטח עצום - אך שיאו של התהליך הינו טקס ההפרדות: כשהמנדלה הסתיימה, והיא משיא תפארתה - הם נותנים לחול לעוף ברוח, ו... מתחילים הכל מחדש. איך הייתם מרגישים להעיף לכל רוח את מה שעמלתם עליו כ"כ הרבה

החלטה מספר 7: לזהות את נקודת המספיק

החלטות לשנה החדשה – וזו השביעית , ובכל זאת האחרונה: למצוא את נקודת המספיק. ואני מתחילה מעכשיו: תכננתי 10 החלטות. התאים לי לרעיון של "בין כסה לעשור". התאים כמספר עגול. היו לי 10 נושאים על הכוונת. ופתאום הרגשתי שלא. זה מספיק. תפסת מרובה לא תפסת. לרגע היה לי ממש קשה להרפות, אבל אז נזכרתי שלמעשה זו אחת ההחלטות שהיתה ממילא ברשימה שלי! ושזו הדרך ליישמה כאן ועכשיו. הרגע שהרפיתי, היה רגע מתוק. לכל אחד מאיתנו יש נקודה של “מספיק” , ממנה עוד מאותו דבר כבר לא יהפוך אותו ליותר מאושר. חפשו את הנקודות האלו בחייכם, וקחו את האומץ להרפות שם.

החלטה מספר 6: פחות הרגל מזיק אחד בשנה - על טלפון נייד ונהיגה

החלטה חשובה. לכאורה קלי קלות, בפועל אני מגלה שלא ברורה מאליה: להניח לנייד לגמרי בתוך הרכב. אני מתכוונת – לגמרי! גילוי נאות: אני לא יודעת מה אתכם אבל את עצמי תפשתי לא פעם חשה שאם הרמזור אדום - חייבים לעשות משהו מועיל בינתיים. עם הנייד כמובן – מה יותר זמין? ההרגל הזה למלא כל שניה של שעמום במשהו מועיל- יש בו יותר נזק מאשר יעילות. ראשית לנפש שנעשית חסרת מנוח, שנית-עניינית. זה לא באמת מועיל, וזה באמת יכול להמתין. ויש לזה כמובן סיכון בצידו – זו רק אשליה שיש לנו שליטה על הסחת הדעת "רק עד שיתחלף האור". או שאתה שם (על הכביש, ב-100%) או שאתה לא. הבה נחרים בנהיגה את הנייד באופן מוחלט, ולאורך כל השנה הקרובה. (ואז זה כבר יהיה הרגל לשנים הבאות.)

החלטה לשנה החדשה- מס. 5: להפרד מהתקווה לפירות

לא מידיים, לפחות. יכול מאוד להיות שתהיו מוסריים, מתחשבים, אדיבים. לא, לא כל פעם שאתם מחייכים העולם נעמד דום ומחייך בחזרה. אל נניח לזה לשנות את דרכנו – מוסריות וטוב לב הם לא משהו שאמורים לקנות איתו במכולת. אנחנו נוהגים כך כי אנחנו נוהגים כך. הבה נוותר על החיפוש אחר פירות העשיה. פירות מגיעים כשהם מבשילים, והבשלה, לוקחת את הזמן שלה. תשאלו את האבוקדו אצלי על שולחן האוכל.

הצעה לשנה החדשה: מס.4 - על השקטה פרקטית

להפסיק לצפור. את זה אני מיישמת כבר הרבה זמן – ומזמינה את מי שטרם ניסה- להצטרף. השאירו את פעולת הצפירה למניעה של תאונה ברורה ומיידית. אנשים צופרים הרבה יותר מדי, במיוחד כדי לציין תסכול, או אולי מתחושה שצריך לעשות משהו כדי "להזיז עניינים". נסו אחרת. מישהו נעמד לשוחח עם חבר לצד הדרך? להמתין. המכונית לפניכם לא זזה מסיבה לא ברורה לכם? להמתין. זה כ"כ מנקה את האוויר מגלי קול לא הכרחיים. זה משקיט גם אותנו.

בין כסה לעשור: החלטה 3: אופניים! פחות מנוע, יותר תנועה

את זו אני מעלה בחשש רב, כי אני לגמרי לא סומכת על עצמי שאיישם. דבר אחד זה להחליט בלב ואז לספר לעצמך שזה בדיוק לא מתאים היום, ודבר אחר זה ממש לכתוב את זה. אז בכל זאת אכתוב: לרכב על אופניים! ולאו דוקא לכבוש גבעות בששי/שבת בבוקר (לא שאני נגד – ולו מטעמי שלום בית...), אלא להפיכה של זוג אופניים לכלי תחבורה לגיטימי ברחבי העיר ולשלבו בחיי היומיום. אני חושבת על זה כבר לפחות שנה – הגיע הזמן שאתחיל ליישם. כפי שאמר עמית נויפלד מאתר "סלואו": "יש מעט מצבים קיומיים מאושרים יותר מאשר רכיבה על אופניים, ומעט מצבים קיומיים אומללים יותר מאשר נהיגה ברכב פרטי".

​© 2014  | 054-4993349 

office@lyoga.co.il  |  ליאת ירון

ליאת ירון

יוגה | תרפיה | הכוונה

  • Facebook App Icon

 תרפיה ויוגה | סטודיו ליוגה בנס ציונה