האם למדנו משהו?

"

"...נראה שהטבע לוחץ על כפתור האיפוס של העולם כיום.

וירוס הקורונה, כמו מגיפות טרגיות אחרות בהיסטוריה האנושית, גובה מחיר עצום בחיי אדם, יחד עם שברון הלב, חוסר הביטחון והבלבול שמגיעים איתו. הבידוד וההסגר הביאו מיליוני אנשים אל הסף, עם השעמום, הדאגה והלחץ. כאשר הנסיבות סביבנו אינן בשליטתנו, עלינו להסתגל למצב על ידי מציאת דרכים משמעותיות להיות בטוחים, שמחים, ומעניקים אושר לאחרים. לעיתים מומלץ לאדם הסובל מפגיעת גב או לאחר ניתוח רציני לנוח ולשכב במיטה במשך מספר חודשים. באותו אופן, הגוף החברתי של העולם חולה כעת וכולנו צריכים להשתתף בשיקום בריאותנו. עם הזמן זה יעבור, אבל אנחנו צריכים להגן על עצמנו בינתיים.

כאשר לבית יש בסיס חזק, הוא יכול לעמוד אפילו בסערות קשות ובלתי צפויות. ללא בסיס איתן כזה הבניין עשוי להיראות יפה ומפואר, אך בבוא הסערה הוא קורס. אנו נקראים כעת להתמקד בבניית בסיס פנימי וחזק עבור חיינו. טיפוח מערכות יחסים אוהבות, פעילויות משמעותיות ושלווה פנימית הם למעשה השימוש הטוב ביותר באינטליגנציה שלנו. תרגול רוחני כנה מחבר אותנו לחוויה שיכולה לתת לנו מחסה בכל מצב. כאשר סערות הפיתוי, הלחץ, הפחד או חוסר הוודאות נכנסים לחיינו, הבסיס שלנו נותן לנו את הכוח לחיות עם יושרה, ולהיות נכונים לגלות שמטרתנו היא לעזור לאחרים."

– ראדהאנאת סוואמי

---

קורונה- או לפחות גל ראשון שלה- מאחורינו. ואם לא היא, אז לפחות הסגר הגדול חלף. או לפחות אנחנו מתנהלים כאילו העיקר מאחורינו. או משלים עצמנו לחשוב כך.

ונשאלת השאלה: ומה עכשיו?

האם ננצל את הזמן שנפתח לפנינו כדי לחזור במהירות האפשרית לצבור את הרכוש שלא יכולנו לרכוש בקניונים הסגורים? לפצות על כל כוסות הקפה הפוך שלא שתינו בבתי הקפה הנעולים? לטוס לחופשות בחופים רחוקים שנסגרו בפנינו באביב 2020?

או שמא – זוכרים את שעברנו – נשקיע לפחות חלק ממשאבי תשומת הלב והזמן שלנו כדי לבנות לעצמנו בסיס פנימי איתן, שבבוא העת ישרת אותנו? כדי שכאשר יגיעו נסיבות אחרות שאינן בשליטתנו - והן יגיעו- יהיו לנו כלים טובים ונבונים להתמודדות? שכאשר אירועים לא צפויים, שצפוי שיקרו מתישהו, יהפכו את עולמנו- יהיה לנו לאן לפנות כדי לשאוב כוח וחוסן?

האם נטפח את מערכת החיסון שלנו או את מערכת ההשכחה?

את המימד הרוחני שלנו או את מימדי חשבון הבנק?

את יכולת האהבה שלנו והחיבור לאנושות ולכל מה שסובב אותנו, או את יכולת הלקיחה שלנו והיכולת להוכיח "שגם לנו מגיע אם נצעק מספיק חזק"?

אכן, צריך לדאוג כעת גם למשאבי החומר.

אך זה החלק שהכי קל לשים לב אליו, מה שמושך בצורה הכי קלה את תשומת לבנו.

יותר קשה לשמוע את הצרכים הלא דחופים אך היותר חשובים ומהותיים.

כשאין את שקט הקורונה ברחובות, רעש החזרה לשגרה מאיים לסגור את האזניים הפנימיות. זכרו מה הכי עזר לכם בזמן הישיבה בבתים, וזכרו שאלו משאבים שאפשר לטפח. והם היחידים שאף אחד ואף אירוע חיצוני לא יוכל לקחת מכם. זה הלב שלכם, התודעה, הרוח. וזה ארגז הכלים שעוזר לפנות אליהם בעת מצוקה- האימון שלכם. התרגול שבאמצעותו אתם פונים למשאבים הפנימיים כשהמשאבים החיצונים נחסמים.