לפני מספר שבועות רצה המקרה ולאחד השיעורים שלי הופיעו רק הגברים שבקבוצה. אני כלל לא חשבתי על זה תוך כדי שיעור, מבחינתי היינו 4 תלמידים ותו לא. אבל אחד מהם ציין זאת בגאווה בתום השיעור: שמת לב שהיה לך שיעור עם 100% גברים??!!"
מיתוסים וניפוצם.
יוגה זה לא רק לגמישים. יוגה זה לא רק לנשים. יוגה זה לא רק ישיבת לוטוס וזמזום מנטרה... יוגה זה פשוט כלי לחיים! של כל אחד. נזכרתי בזה היום, כשנתקלתי בסרטון בו נראים ה- New York Juants מתמודדים עם העניין הזה ששמו יוגה. מגלים את הקושי בפגישת תנוחות שמאתגרות את הראש לחשוב מחוץ לקופסא. מחוץ למקבץ התנועות המוגבל יחסית שאליו היו רגילים. קושי שמתנגש עם ההרגל שלהם לחשוב את עצמם כחזקים ובעלי יכולת פיזית מעל לממוצע. פתאום הכוח איננו מועיל, פתאום העוצמה התחרותית רק מכשילה במקום לעזור. כיצד הם מתמודדים? לחייך איתם, אולי להזדהות, אולי לקבל תקווה ליכולת של כל אחד להשתלב...