יוגה תרפיה לפיברומיאלגיה -

מכתב אישי ממטופלת לחברות להתמודדות

 

"את הסיפור שלי בא לי להתחיל מהסוף .

מהשלב שהגיע האבחון, והתבשרתי שיש לי פיברומיאלגיה.

זו היתה נקודה של הקלה - לצד כובד. של הארה גדולה – לצד  אופק מעורפל.

מצד אחד – מה עושים עכשיו?? מצד שני - אכן יש הסבר לכל מכאוביי!  לא משוגעת, לא מדמיינת... יש לזה שם, ויש עוד אנשים כמוני, והם סובלים מאותם תסמינים.

 

עד אז הכל התערבב. תסמיני גיל המעבר ה"רגילים", עם כאבי ראש ומיגרנות לא ברורים, שאני סוחבת עוד מהילדות, עם התקפים של כאבי גב, וכאבי גוף עצומים ותמוהים שומשביתים אותי ימים שלמים -  ונעלמים כמו שבאו. והעייפות... ולאף אחד אין דברים כאלה. סביבי כולם חזקים, בריאים, מתפקדים. וזה  שכל הבדיקות תקינות לגמרי, ולכאורה אני נראית נהדר...  אין עקבות חיצוניים שיוכיחו את הכאוס הפנימי.

התסמינים שוב ושוב חוזרים, לא מאפשרים לחיות ברצף, בקושי שבוע בריא רגיל אחד בחודש.

אז אפשר לתאר מהי ההרגשה כשפתאום יש לכל זה הסבר!

האבחון "פיברומיאלגיה" הוא קצה חוט חשוב,  אך מנגד-  במערכת הרפואה אפשר ללכת לאיבוד בתוך אי-הבנה, לגלוג וזלזול. 

אך אז, התמזל מזלי למצוא רופאה בקופ"ח שמכירה באמת את המחלה, עוזרת, ומכבדת. השיחה עמה הבהירה לי שהטיפול התרופתי אינו אחיד ולא בהכרח יעיל ושאני מעדיפה עזרה עצמית אקטיבית. וכך בניתי לי שילוב של שלושה מטפלים – פניתי ליוגה תרפיה, נעזרתי בדיקור עם פורמולת צמחי מרפא והתחלתי מפגשי טיפול גוף-נפש.

 

כשבחרתי ביוגה, זה היה מתוך מחשבה לנסות להתחבר, להתיידד עם גופי. זה המכאיב לי,  ושעליו אני כועסת, או מרגישה רגשות אשם שמא איני מטפלת בו היטב. מעולם לא היתה לי זיקה לתנועה או ספורט, והרגשתי שמנה, חלודה, חלשה וכמובן כאובה.

ספורט נשמע כה מעייף במצבי, ויוגה - אולי רגועה, אבל קשה מאד...

כשנתקלתי במושג יוגה תרפיה, ועוד עם התאמה לפיברומיאלגיה - הרגשתי שמצאתי את האור.

וכך הגעתי לליאת ירון. מורת היוגה תרפיה עליה קראתי בהרחבה.

פניתי לליאת, עדיין מלאת חששות, השארתי הודעה ...

ליאת חזרה אליי במיידי.  הסבירה לי בסבלנות, שהשיעור מותאם לקושי ולכאב ומבוסס על ניסיון עם חולי פיברומיאלגיה. ההכרה שלה בקושי, הנסיון המקצועי  וההזמנה לשורת פגישות אישיות בביתה, בקצב שלי, אפשרו לי להעז לקבוע.

כל מפגש היה נפתח בשיחה שקטה, מתעניינת ונעימה, כאשר אני לא פעם מגיעה עם סיפור, על זה ש"היום אני חלשה", או "אני חוששת שיהיה לי קשה הפעם" - והיא מרגיעה, מבינה, ומוצאת את הדרך עבורי כל פעם מחדש.

לאט לאט התחלנו בנשימות, בהתחלה בישיבה בכיסא, עם הזמן עברנו לשכיבה.

למדתי לנסות לנוע בנחת, כאשר היא מדגימה, ואני לצידה - לומדת לא לדרוש מהגוף, לא ללחוץ. לומדת שיוגה נועדה לשרת אותנו, לא להכביד עלינו, או לדרוש מאתנו מה שאין. ואני מפנימה שמותר להגיד שאני חולה או שקשה, בלי להתבייש או לטשטש. ושומעים בקולה את ההבנה, והכבוד למצב, ואת ההזמנה לפעם הבאה – גשר של בריאות מושט.

 

ואני לומדת להרגיש את הגוף. לא רק בשיעור. להניח אותו כך שהשרירים לא מתאמצים. כשמתחיל בי מתח – לנשום כמו בשיעור, למצוא את היכולת להירגע – והנה, גם זה עובר.

ופתאום אני זוכרת ומצליחה לעשות לעצמי בערב, בבית, מין הרפייה קטנה מוכוונת כמו שליאת עושה לי בסוף השיעור... איזה כיף...

 

חלפו כ-4 חודשים של מפגשי יוגה תרפיה אישיים בביתה, ובחודש האחרון הצטרפתי לקבוצה מדהימה בהנחייתה.

בקבוצה אני ממשיכה לראות איך ליאת מדברת וחיה בשפה הזו עם כל סובביה. איך יכולה למשל תלמידה להגיע כשהיא מרגישה לא טוב - ומתאפשר לה לשכב בשקט עם שמיכה, להנות מהשקט ומהשיעור שקורה סביבה.

ואני מגיעה לשיעור הקבוצתי, ומוצאת את עצמי מביטה ומקשיבה לליאת, מתחברת באמת בשקט לעצמי, ליכולותי, לרצוני. לא מוטרדת מהיכולות של אחרים. לא מוטרדת מרמת הביצוע. מקבלת חיזוק מחברי לקבוצה.

 

היום אני מלאת אושר על כך שאני מיטיבה עם עצמי, על שזכיתי להיות מלווה בליאת, מורת יוגה – ובעיני מורת דרך לחיים, ומקווה להמשיך בכך עוד ועוד. ללמוד לצד היוגה גם את שפתה ודרכה האנושית.

 

כותבת את כל הדברים, נחשפת ומשתפת - כדי לקצר לאחרות את הדרך.

בתקווה שכך גם אני אתרום את חלקי ואשתף בטוב שפגשתי ואשר עוזר לי.

 

רק בריאות...

חמלה, קבלה וכבוד לסובבים אותנו ולעצמנו,

 

ליאורה

                                                                       דצמבר 2015