מדי פעם עולה בי שוב השאלה.
אחרי כל כך הרבה שנים. היא עדיין עולה, ממש כמו שעלתה אז, בשנת הלמודים הראשונה,
כשהייתי מחפשת בעצמי, במורים, בספרים, ותוהה - מהי בעצם באמת יוגה?
וכל כמה זמן, אני מגלה שאני נותנת לעצמי תשובה מעט שונה.
אז מה זה יוגה?
האמת הפשוטה היא, שאין הגדרה פשוטה.
לא לחינם כולם יודעים על יוגה, ובכל זאת שואלים אותי : אבל מה זה בעצם יוגה?
- מה אתה חושב שזה? אני עונה לעתים בשאלה, בסקרנות.
- משהו שקשור בהרגעה? עונים לעתים, בקול מהוסס.
- תרגול שמגמיש את הגוף? עונים אחרים,.
עבורי יוגה, זו
תרבות מקשיבה, המעודדת את האדם להתבונן
בגופו , ברגשותיו , במחשבותיו, וביחסים שבין כל אלה.
מערכת של כלים שלובים,
המאפשרת להפיק איכות חיים טובה יותר, בכל הרבדים הללו יחדיו.
היוגה שאני מלמדת ומתרגלת, מבוססת על תרגול של הגוף - תנוחות, נשימות, תנועה -
באופן המשלב בו זמנית את תשומת הלב, המערך הרגשי והחשיבה,
עד שלבסוף קורה הדבר המפליא, אך הכל כך ברור למי שחווה אותו:
רעיונות מיטיבים חודרים בעדינות לחיי היומיום, ומאפשרים לתובנות שחדרו דרך אימון הגוף,
לבוא לידי יישום בכל רבדי החיים.
התרגול מחלחל לחיי היומיום ומעשיר את טווח היכולות שלנו.
הגילוי, שדוקא המנעות מכניסה לטווח כאב מייצרת חיזוק ושיפור יכולות -
מלמד אותנו חמלה לעצמנו וכלים להתמודד ממקום חדש עם אתגרים.
ההפתעה כשהגוף מצליח לבצע מנח לא שגרתי, שלא האמנו שהוא מסוגל -
מייצרת משקע של אמונה ביכולותינו ומעודדת מבלי משים חשיבה מחוץ לקופסא.
החוויה של הגדלה פתאומית בטווח התנועה רק בזכות הוספת אלמנט של הרפייה -
היא דבר שקודם הגוף חווה ואח"כ השכל מצליח להביא לשטחי חיים נוספים.
נשימה עמוקה שמרגיעה את מערכת העצבים -
היא כלי נרכש, שלאחר שנעשים מאומנים בו, מהר מאד מיישמים אותו כשנכנסים למצבי מתח, ומכניסים יותר אויר ליומיום, יותר נועם.
וכך נוגע תרגול היוגה בעדינות בכל מיני רבדים של חיינו, ומציע דרכים מקוריות וקונסטרוקטיביות
להתמודד עם מכשולי החיים, כמו גם לחוות את שמחות היומיום הקטנות.