יותר משאני רוצה "לדרוש" מהשנה ש"תהיה טובה", אני מייחלת לשנה של טוב. כי טוב יכול להיות משהו שאנחנו עושים, טוב יכול להיות היכולת שלנו לשים לב לדברים של טוב שיש סביבנו, לבל יתנדפו בעכירות של לא-טוב. טוב יכול להיות יכולת לעתים לאמר בעת קושי "טוב, שיהיה. גם את זה נשרוד". טוב יכול להיות "הכי טוב שהייתי יכולה לעשות בנסיבות".
לאחרונה נתקלתי בפוסט שאהבתי שנקרא "המדריך הקצר לאופטימיות זהירה", ומתחבר לי באופן מסוים לרעיון הקריאה לטוב. זה בעיקר כיוון שהוא מציע את רעיון האופטימיות דוקא מתוך עמדה של פסימיסט. או ריאליסט. הוא מציע אותה מעמדה פרגמטית. מהתבוננות על החיים כמות שהם.
אינני מחפשת את הטוב בכל דבר. נהפוך הוא, לעתים אני חשה שגישה שכזו דוקא מרחיקה אותנו מהמקום הנכון והמדויק, ואפילו מרחיקה מיכולת ריפוי. טוב בעיני הוא היכולת להתבונן ולשהות גם עם מה שאיננו נעים, מה שמעלה בנו תחושות של אין-טוב.
להיות בטוב וברע - זה הטוב בעיני.
ולראות את הטוב הנסתר - זו תבונה בעיני. הבה נקווה לכל סוגי הטוב שיש בידינו לקבל ולתת.
אמן.