מה בעצם אני רוצה ללמד, כמורה ליוגה?
בסך הכל דברים פשוטים ודי בסיסיים.
אני מקווה ללמד אנשים כיצד לנשום, כיצד להקשיב לגוף, ממקום של חיבה וחמלה. כיצד להרפות מתח לא נחוץ.
אני מקווה להראות לתלמידים זויות חדשות להפעלת הגוף. להפתיע את עצמם. ללמד איך לא לעשות יותר מדי עניין מעצמנו. לחכות רגע לפני שמגיבים. למצוא אורך ורוחב: אורך רוח, רוחב לב. פשוטו כמשמעו. ממש בגוף.
בסופו של דבר תרגול היוגה משתמש בהפעלת הגוף כדי לגעת ברגש ולכוון את התודעה, ומשתמש במיקוד התודעה והרגש כדי לכוון את הגוף.
אז גם אם אני מציעה לבצע תנוחה מסובכת, המטרה האמיתית היא להגיע דרך המסובך לפשוט: פשוט לעשות, פשוט לנסות, לפרק את המורכב ולראות את רכיביו הפשוטים. לראות כיצד עמדה נכונה מקרבת אותנו למטרה, ולהסתפק לעתים, בענווה ובשקט, באפשרות להישאר בדרך למטרה, מבלי בכלל להגיע אליה ממש. באופן מפתיע הסתפקות שכזו מביאה ביתר מהירות וקלות למטרות שעם חשיקת שיניים ורצון ברזל נותרות בלתי נגישות.
לנשום ולהרפות. להיות.
ואולי יותר מכל אני מקווה ללמד את היכולת להגיע לכדי שביעות רצון. פשוטה. שאינה תלויה בנסיבות.
תמיד שמחה לראותכם,
ליאת