לברך את השמש, לברך את האור

סוריה נמסקר – הברכה לשמש,

הוא אחד מהרצפים המועילים והגאוניים שנוצרו להפעלת הגוף והשקטת התודעה.

יש המכנים אותו "הרצף האולטימטיבי". ואכן, הוא מחבר בצורה מושלמת בין המרכיבים של פעולות יומיומיות הנחוצות לנו:

זקיפה, כפיפה, מתיחה, העברת משקל במרחב, שימוש קואורדינטיבי בידיים וברגלים, הפעלת מערכת הלב-ריאה. 

מעבר לכך יש לברכת השמש משמעות סימבולית ונפשית. סמל לאור העולה. הזדמנות להיפגש באופן משקיט ומודע עם היום המתחיל.

במה זה מועיל?

ברמה הפיזית-

זו דרך יעילה לשחרור, מתיחה, עיסוי ואיזון של כל המפרקים, השרירים והאיברים הפנימיים של הגוף.

התוצאה מתבטאת בשיפור בעיכול, בגמישות, בחיזוק שרירי פלג הגוף העליון, בכושר לב- ריאה, ובמחקר מסודר שבוצע באחד מבתי הספר לרפואה בהודו דווח אף על ירידה ב BMI וירידה באחוזי השומן כשהתרגול נעשה באופן סדיר.

ברמה התודעתית-

החזרה על התרגיל מספר רב של פעמים מייצרת מצב תודעתי, שבו המתרגל הופך למתבונן. מתישהו במהלך התרגול נעלמת תחושת הזמן, והתודעה עוברת לסוג מיוחד של מצב מדיטטיבי.

עצם החזרה מעלה את היכולת להתמיד, לטפח חוסן פיזי ונפשי, ולהירגע לתוך תחושה של ריטואל רתמי שמשלב נשימה ותנועה באופן מסונכרן.

למה 108?

במסורת היוגה מקובל לבצעה מספר רב של פעמים ברצף - כשהתרגול המלא נחשב תרגול של 108 חזרות. המסורת היא לבצע תרגול של 108 במועדים מיוחדים- כמו יום ראשון בשנה, יום השיוויון (יום ולילה) וכדומה.

108 הוא מספר קדוש בפילוסופיה ההינדית ומסמל שלמות: יש 108 שמות לאל, יש 108 חרוזים ב"מאלה" (שרשרת התפילה ההינדואיסטית), שעם העברתם מצד לצד חוזרים על מנטרה קבועה.

יש אינספור הסברים מדוע דווקא 108, הנה כמה מהמעניינים שבהם נתקלתי:

• סימבולית: 1 מסמל את האלוהות, או האחדות; 0 את הריקות והענווה ו- 8 את האינסוף...

• מתמטית: למספר יש צורות חלוקה אלגנטיות כמו- היותו מתחלק ללא שארית לסכום ספרותיו (108 לחלק ל-9 שווה 12);

• גיאומטרית: במחומש שכל צלעותיו שוות זו לזו וכל הזוויות שוות זו לזו, גודל כל אחת מהזוויות הוא 108°.

• מבחינת השפה: האלפבית בסנסקריט מורכב מ-54 אותיות. לכל אות באלפבית יש גם אנרגיה זכרית (שיווה) וגם נשית (שאקטי). 54 כפול שתי האנרגיות הללו הוא 108.

• אסטרונומית: המרחק הממוצע של השמש והירח לכדור הארץ הוא פי 108 מהקוטר שלהם (בימים מסוימים בשנה).

איך מבצעים?

ברכת השמש זכתה למגוון וריאציות, הנבדלות זו מזו בקצב, בתנוחות המעבר, בדגשים ועוד. כולם פועלות על עקרון דומה, אך החוויה שונה בין סגנון אחד למשהו.

הנה כמה מקורות ללמוד את התרגול בצורה מסודרת. מוזמנים להתנסות בבית!

רצף איטי שעובר ביסודיות תנוחה תנוחה- עם אורית סן-גופטה, מייסדת זרם הויג'נאנה (והמורה של המורות שלי). 2 דקות.

תרגול ברוח דומה, בקצב קצת יותר זורם, 5 דקות רצופות- עם אורי בן דוב (תלמיד של אורית).

הרצף המסורתי, לפי מסורת השיבננדה, כדקה וחצי הדגמה.

ואחרונה חביבה- ברכת שמש כפי שהדגמתי אני (2 דקות, סגנון רך וזורם).