Search
  • ליאת ירון

אהימסה. אי-פגיעה.


בשבוע החולף שהבאנו את תשומת לבנו בשיעורים לעיקרון של "אהימסה" AHIMSA.

"א" זוהי תחילית בסנסקריט שפירושה שלילה. "הימסה" משמע אלימות, או פגיעה.

זהו עקרון המבקש מאיתנו לחתור להימנעות מגרימת נזק. כלפי עצמנו וכלפי שאר העולם.

בספר ה"יוגה סוטרה" של פטנג'לי, הטקסט הקדום ביותר שמנסח את דרך היוגה, מופיעות עשר הנחיות בסיסיות - סייגים חיצוניים ופנימיים. אהימסה הוא הסייג הראשון. הנקודה ממנה אנו יוצאים לדרך.

לכאורה זה קל. רובנו לא מעבירים את זמננו החופשי בתכנון מזימות כיצד לפגוע באחרים. אבל האתגר שאהימסה מציב בפנינו הוא יותר מאשר לא לפגוע במזיד ובאופן קיצוני או בלתי חוקי בעליל. העיקרון הזה מסב את תשומת לבנו גם למקרים שבהם אנחנו פוגעים כתוצאה מחוסר תשומת לב. כמו כן לכל האופניים בו אנו פוגעים באופן מוסווה, למשל ע"י דיבור ומחשבה. ככל שקצב החיים מהיר ותוקפני יותר כך קשה יותר לעצור ולהתבונן. אנחנו לא מספיקים לשים לב את מה ומי דרסנו בדרך. ולבסוף אנו כה רגילים לדפוסי התנהגות פוגעניים, שאנחנו לא חשים שאנו עושים משהו חריג או בעייתי.

"אלימות טמונה במחשבתו של האדם ולא בכלי האוחז בידו." (קרישנמורטי)

הרבה אלימות יש בעולם, וחלק לא מבוטל מהאלימות החיצונית נובט מתוך עמדה של אלימות פנימית. שיפוטיות וביקורת, על עצמנו ועל האחר, מלווה בפחדים, כעסים, ראייה לא צלולה. אלו מובילים יחדיו לניסיון תמידי, חסר שקט, להוכיח שאנחנו צודקים ודעותינו היא האמת הבלעדית והיחידה. והנה, לעתים מבלי שחשנו איך זה קורה לנו, אנו נלכדים במעגלי אלימות של מחשבה, דיבור או מעשה.

לכאורה כולנו רוצים לחיות ללא אלימות, אלא שפוגענות מחלחלת מבלי שנרגיש, ומימוש אמיתי ומלא של אהימסה הוא קשה ודורש התבוננות מעמיקה ותרגול.

אני מביאה לכאן את דברי של אורית סאן גופטה (מתוך ספרה "יוגה") על עקרון האהימסה: