משב רוח מרענן

הפראנה היא מונח יוגי שמתייחס לאנרגיית החיים שנמצאת בכל.

ברפואה הסינית יקראו לזה "צ'י".

הנשימה, היא "כלי התחבורה" עליו אנחנו מסיעים בגופנו את הפארנה -

היא שעוזרת לנו לייצר גישה לגוף האנרגתי שלנו,

והיא זו שמאפשרת לנו לייצר בתוכנו נתיבי זרימה פתוחים.

הנתיב השמאלי והימני בגופנו

היוגה קוראת לערוצים הפנימיים הללו, בהם זורמת האנרגיה בגופנו בשם "נאדיס" Nadi) וברבים- Nadis).

מכאן נגזר גם השם "נאדי-שודהנה" לתרגיל הנשימה בו אנחנו מווסתים את הימין והשמאל, ע"י כך שנושמים בנחיריים מתחלפים, פעם רק לנחיר שמאל ופעם רק לנחיר ימין.

הטקסטים היוגיים מתארים השפעה מנוגדת בגוף ובתודעה כאשר הפראנה זורמת דרך התעלה השמאלית או הימנית:

כאשר הפראנה זורמת דרך הנאדי (התעלה) השמאלי, נקבל אפקט המזוהה עם הירח- מרגיע, מקרר ומכנס.

כאשר הפראנה זורמת דרך הנאדי הימני, המזוהה עם השמש, האפקט הוא – מחמם ומכוון תשומת לב החוצה.

איזון הוא המפתח לרוגע

לפעמים נוטים לחשוב על היוגה, ובמיוחד על תרגילי הנשימה שלה, בתור תרגול מרגיע.

למעשה השיחה האמיתית היא על איזון.

איזון בין הצד הפועל שלנו - לצד המקבל, בין הצד המוחצן - לצד המופנם, בין הדחף ליצור דברים חדשים ולהתקדם - לבין היכולת להתאושש מפעילות ולשקם את התשתיות.

ומסתבר שכשיש איזון – יש גם רוגע.

נתיבי הפראנה- מנקודת מבט מדעית

המחקר המדעי מצא קשר בין מעבר האויר בנחיר כזה או אחר לחלקים שונים של מערכת העצבים. גם למוח הגדול וגם למערכת העצבים האוטונומית.

למערכת העצבים האוטונומית יש צד מעורר (- זוהי מערכת העצבים הסימפטתית) וצד מרגיע (מערכת העצבים הפאראסימפטתית), ויחד עם ההשפעה שלה על כל אברי הגוף, קשורה מערכת העצבים האוטונומית גם לנחיריים.

כאשר הנחיר השמאלי הוא היותר פעיל - הצד השולט במערכת העצבים האוטונומית הוא הצד המרגיע, וכאשר הנחיר הימני פתוח יותר, הצד השולט הוא הצד המעורר.

מערכת העצבים האוטונומית שולטת על תפקוד איברי הגוף הפנימיים, על הפרשת הורמונים, על מצב הרוח, הקשב (פנימה/ חוצה) ועל תגובת הסטרס. כל אחד מהתפקודים האלו משתנה בתאום עם כיוון הנשימה – נחיר ימין או שמאל.

כלומר, שהנשימה קשורה ישירות למערכת העצבים, ועל ידי מניפולציה שלה אפשר לעורר או להרגיע תפקודים שונים בגוף. כך למשל, נשימה דרך נחיר שמאלי קשורה בהאטה של קצב הלב ולחץ הדם, או הפחתה של הלחץ התוך עיני ועוד תפקודים רבים אחרים. הנשימה דרך הנחיר הימני קשורה לשיפור העירנות, הגברת הריכוז וכדומה.

אבל איך שומרים על איזון כשכל-כך חם בחוץ?

אנחנו מדברים על איזון ועל רוגע, אבל המציאות מאתגרת!

וחם!

איך שומרים על איזון כשחם ולח כל כך?

ואיך שומרים על איזון כשהשכנים מעצבנים?

כשיש בחירות כל שני וחמישי?

כשיש פקקים?

כשיש בוס חסר התחשבות? לקוחות לא מרוצים?

או במילים אחרות:

כשהעולם לא מתנהג כמו שהיינו מצפים ממנו להתנהג...?

האמת היא, כשחושבים על זה, לעולם יש מין הרגל מגונה כזה

לא להתנהג כמו שהיינו רוצים שיתנהג.

אם נחכה שהמציאות תשתנה, יכול להיות שנצטרך לחכות לעד.

לשם כך מביאה אותנו היוגה, שוב ושוב, בעדינות ובסבלנות – פנימה לתוך מערכת התגובות שלנו.

לווסת ולשפצר את האופן בו אנחנו קולטים ומגיבים למה שקורה.

ברוח זו אני מצרפת שיר שנכתב טרום עידן המזגנים, ע"י פנחס שדה, שקשב מעמיק למילותיו מאפשר שינוי גישה פנימית לאתגרי החיים, לחום ולקור, אבל לא רק להם, אלא לכל מה שאלו מסמלים.

ראו זאת כאלגוריה לכל מה שלא נוח לנו, וליכולת לראות אי-נוחות במבט יותר ידידותי.

(ותודה לנירה יורב מורתי היקרה, שחשפה אותי לפני שנים רבות לשיר מופלא זה):

על אי־הצורך לקנות מאוורר בקיץ

לֹא מִכְּבָר, בְּיוֹם קַיִץ כָּבֵד בַּשָּׁרָב,

אָמַר אֵלַי מִישֶׁהוּ: לָמָּה זֶה לֹא תִּקְנֶה לְךָ מְאַוְרֵר

לִלְחֹם בַּשָּׁרָב הַזֶּה, וְאַתָּה אִישׁ יוֹשֵׁב בַּיִת כָּל יָמֶיךָ, וּבַלֵּילוֹת.

וְחָשַׁבְתִּי בַּדָּבָר, אַךְ אָמַרְתִּי אֶל לִבִּי: הִנֵּה אֲנִי

אֵין לִי מִלְחָמָה עִם הַחֹם, אוֹ עִם הַקֹּר,

וְאֵין בְּלִבִּי עֲלֵיהֶם טְרוּנְיָה כָּלְשֶׁהִי.

הֵן לֹא בְּזָדוֹן בָּאִים הֵם אֵלַי. לֹא אֶת רָעָתִי הֵם מְבַקְּשִׁים.

הֵם נוֹלְדוּ כָּךְ. חֹם הַקַּיִץ, צִנַּת הַחֹרֶף. אֵין זֶה אֶלָּא כְּפִי שֶׁבְּרָאָם הַבּוֹרֵא.

בְּטֶבַע הַדְּבָרִים הוּא. עַל פִּי מַתְכֻּנְתוֹ שֶׁל סֵדֶר הָעוֹלָם.

הָיִיתִי אוֹמֵר, בְּבוֹאִי לְהַרְהֵר בַּדָּבָר, כִּי לִבִּי רוֹחֵשׁ אֲלֵיהֶם כְּמוֹ יְדִידוּת.

בְּבוֹאָם אֲנִי אוֹמֵר לָהֶם: בְּרוּכִים אַתֶּם בְּבוֹאֲכֶם, וּבְלֶכְתָּם: לֶכְתְּכֶם לְשָׁלוֹם.

שׁוּבוּ נָא אֵלַי גַּם בַּשָּׁנָה הַבָּאָה, אוֹמֵר אֲנִי. מְקַוֶּה אֲנִי גַּם אָז לִהְיוֹת כָּאן.

"אך אימון זה מכה שורש כשהוא נעשה

כראוי,

בהתמדה

ולאורך זמן". / (פטנג'לי, פרק 1, סוטרה 14)